איזה מרגש! היינו היום בבוקר בבית הספר דבורה עומר, בית הספר בו עמית למד. ארגנו שם הפסקה פעילה לכל התלמידים לזכרו של עמית. ניכר היה שבארגון המוקפד של האירוע חשבו לעומק על מי היה עמית, מה הוא אהב, מה הוא סימל. כשנכנסנו לבית הספר, תמונתו הגדולה של עמית מחייך ושמח קידמה את פנינו ולצידה ספסל חדש "ספסל החברות לזכרו של עמית מזרחיל". אין דרך טובה מזאת לשקף את ערך החברות שהיה כל כך חזק אצל עמית. ברחבי בית הספר פוזרו תחנות רבות, שעסקו באהבות על עמית והופעלו על ידי חבריו של עמית למחזור, מחזור כיתות ו שזוהי שנתו האחרונה בבית הספר. היו תחנות רבות של ספורט, הייתה תחנת קומיקס, חברות, בניית דגמים בחשיבה אחרת ועוד. שלטי התחנות היו כתובות בכתב ידו של עמית. היתה הרקדה של המורה אושרית. ברקע התנגנו השירים שעמית הכי אהב האירוע היה בדיוק עמית – שמחה, ספורט, צחוק, חברות. האירוע הכי שמח וכיפי בעולם! בחלל הסגור של בית הספר נפרסו גם מחשבים שפתוחים על האתר לזכרו של עמית, דרכו ישבו הילדים ולמדו עוד קצת על עמית, נזכרו בעוד כמה דברים עליו, ראו תמונות שלו, סרטונים ועל החומר האינסופי עליו שהעלינו לאתר. הם גם כתבו דברים לעמית.
במהלך האירוע קיימנו גם מפגש עם סגל בית הספר – הסגל הנוכחי והאנשים היקרים שהיו בבית הספר בזמן שעמית למד שם. העלו זיכרונות, שיתפו תחושות, חוויות. סיפרו כמה משמעותי עמית היה בבית הספר, כמה משמעותי עמית עבורם ועבור ילדי בית הספר. היתה הרגשה שרוחו של עמית שורה על האירוע, שהוא עוד קצת איתנו כאן ועם כל האנשים הטובים שהשתתפו. הגעגועים והאהבה לעמית ניכרו על כולם.
התחושה שעמית נגע ונוגע באנשים יקרים כאן היא בלתי ניתנת לתיאור. תודה ענקית לאנשי בית הספר היקרים שארגנו את האירוע הזה!
Comments