לאלי יונג'י חלפון

עמית היה אחרי ניתוח ראש המורכב. הוא שכב בטיפול נמרץ מספר ימים ללא יכולת לזוז. תהליך השיקום מהניתוח הזה מורכב מאוד. הוא היה מחובר להמון צינורות בהמון מקומות בגוף, זונדה להאכלה מפני שעוד לא יכול היה לבלוע. הוא לא היה מסוגל להזיז את הצוואר מפני שבניתוח הגישה לאיזור היתה דרך שרירי הצוואר, אז הראש שלו היה מוטה בזווית של 90 מעלות לאחד הצדדים על המיטה והוא לא יכול היה להזיז אותו, קיבל משככי כאבים מסביב לשעון ונראה כל כך מסכן.
אחרי מספר ימים הוא עבר מטיפול נמרץ למחלקה, עדיין באותו המצב ובערך במשמרת השנייה של האחיות, פגשה אותנו לאלי יונג'י חלפון, אחות במחלקה הכירורגית בדנה. הדבר הראשון שהיא עשתה זה לדבר עם הרופאים ולבדוק איזה צינורות ניתן להוריד לו (אי אפשר באמת להזיז איזה איבר בגוף כשכל האיברים מחוברים לצינור אחד או יותר). היא אכן הורידה חלק מהצינורות ומייד זה ייצר הקלה. כשרצה לשירותים, היא בצורה מאוד אסרטיבית לא נתנה לפתור את העניין במיטה ואמרה "בוא, הולכים לשירותים". וביחד לקחנו אותו לעשות צעדים ראשונים בתמיכתה לשירותים. זה סימן את תחילת השינוי. היא הצליחה ליצור איתו קשר בוטח, לשכנע אותו להתגבר על הפחד של לעשות דברים ולנסות. כל פעם משהו קטן. מספר פעמים ביקשה מאיתנו לצאת מהחדר על מנת לשוחח לבד עם עמית, דיברה איתו, הסבירה לו וקיבלה את אמונו וייצרה בו את הביטחון להתקדם לעבר השלב הבא. מהר מאוד לחצה על הרופאים להוריד לעמית כמה שיותר עזרים ולתת לו להשתקם, באופן שקצת נוגד את האינטואיצה (כי זה מרגיש מאוד בטוח להישאר עם העזרים האלו אבל בעצם זה עוצר אותו מלעשות את השלב הבא). בשלב מסוים אמרה "בואו עושים לו מקלחת". עמית היה אחרי מספר ימים ללא מקלחת מאז הניתוח, בהם מידי פעם ניקינו את עורו במגבונים. לא ראינו בכלל איך אפשר לעשות לו מקלחת במצב הזה אבל לאלי, בנחישות לקחה אותו ביחד איתנו, הורדנו אותו לכסא גלגלים מיוחד למקלחת, היא סידרה את כל החיבורים והצינורות כך שנוכל לקלח אותו וניקינו אותו ביחד.
מרגע לרגע עמית צבר ביטחון והבין שהוא יכול לנסות לעשות דברים והתחיל להתקדם בשיקום מהר מאוד, כך שנשאר רק עם צינור אחד, זז בין המיטה לכסא הגלגלים, לכורסא, לכסא ובהדרגתיות גם ניסה לעשות צעדים ראשונים.
בהמשך הימים במחלקה לאלי היתה לשירותו, חיזקה אותו, הסבירה לו כל שלב, ענתה לו על כל שאלה.
היא היתה לעמית ולנו עוגן. גם ברמת הטיפול וגם ברמה המנטלית.
היא הקלה את השיקום מהניתוח הכל כך מורכב הזה.
היא היתה המלאך שלנו במחלקה, באחד הרגעים היותר מורכבים של חיינו ושל
החיים של עמית