"כותבי ומבצעי השיר "טוב לו עכשיו

כתבנו בעבר כמה יעוז סבר, חברו הטוב של אלעד דודו של עמית, התחבר לסיפור של עמיתי, ועשה רבות על מנת להפוך את יום הולדתו העשירי והאחרון של עמית לבלתי נשכח.
מעט אחרי, כשעמית נפטר, שמע יעוז על הקושי ברגעים האחרונים, על מה שעבר על עמיתי שלנו בשעותיו האחרונות בבית החולים. זוהי חוויה שאי אפשר להעביר במילים בשום צורה שהיא. אין טעם אפילו לנסות. העוצמות של הדבר הזה לא ניתנות לתיאור וזהו דבר שיישאר איתנו, אנחנו שהיינו שם, עד יומנו האחרון.
יעוז, שהושפע מכך עמוקות, חשב על כך רבות והחליט לכתוב שיר לכבודו של עמית. שיר המתאר את מסעה של הנשמה למעלה, כשהיא כבר לא מיוסרת. כשהיא מחובקת ואהובה ומאושרת. לשיר יש כוח שלא עובר במילים.
לאחר שכתב את השיר וכמובן שיתף את יעל ואותי, הוא פנה למשה בן-יוחנה, סגן מנהל מרכז המוסיקה ברעננה וזמר, מלחין מחונן בפני עצמו. משה לרוב מלחין את הטקסטים של עצמו ועובד ביחד עם בן רעננה נוסף, אשכול נבו. יעוז לא היה צריך לדבר הרבה, משה מיד אמר כן.
יעוז מספר: " שלחתי לו בשתיים עשרה בלילה את הטקסט. משה הזהיר אותי שהוא קורא טקסט רק עם גיטרה ביד. אמרתי למשה שיש לנו מטרה, בסביבות עשרים ליוני צפוי יום השלושים ואני רוצה להכין את השיר להורים, על מנת שיוכלו להשמיע את זה בהלוויה. משה לרוב עובד חצי שנה על שיר, אבל, מודע למצב המיוחד, הוא הבטיח לשבת עם הגיטרה ועם הטקסט בהקדם.
מסתבר שהוא עשה את זה עוד באותו ערב. למחרת הוא חזר אלי ואמר לי שזה מתחיל לקרות ואני מוזמן לביתו לשמוע. הגעתי אליו בלילה למחרת בעשר בלילה, ירדנו למרתף שלו, הוא התחיל לנגן והדמעות התחילו לרדת לי. זה היה בול. משה דווקא לא היה מרוצה. ישבנו עד 2 בלילה על ניואנסים שונים, בדקנו, משה שינה, שיפר, הזיז, הוריד מילה, התאים תו. בסוף אמרתי לו, אני יודע שאתה פרפקציוניסט, אבל זה מושלם"
אז היו מילים והיה לחן ועכשיו היה צריך לדאוג להקלטה, וזה היה מסובך כי עד אז הם היו שני אנשים, וזה כבר עולה כסף – והרבה כסף. משה פנה למעבד אבי לייבוביץ׳, מעבד סופר מוכשר וסיפר לו את סיפורו של השיר. אבי נרתם. יעוז קיבל המלצה על בחור בשם גיל פלדמן. הם לא הכירו קודם, ודקה בתוך השיחה הוא גיל אמר לו "כן , כן, מה שאתה צריך."
בשלב זה משה מצא נגנים מתנדבים, הביא רביעיית כלי מיתר, סגר עם אבי את העיבוד והתכונן להקלטה. זה לקח שני סשנים די ארוכים, וגיל פתח את הלב, את האולפן, את הציוד המשוכלל שלו ואף שידך להם את העורך אייל דפנה, אמן של מיקס וקונסולות
נשאר היה להוסיף קול נשי. יעוז פנה לאלונה אלכסנדר, ידידה ותיקה, זמרת מופלאה בזכות עצמה, מדובבת ואישה עם לב ענק. אלונה, כמו כולם, אמרה מיד כן והופיעה בשישי לסשן הקלטות נוסף בשביל להוסיף את קולה לקול של משה. נשאר נושא העטיפה, טלפון של יעוז למעצב הרענני שחר אריאל, בעלים של סטודיו לעיצוב בעיר, זוכה שנתיים בפרס הכרזה של רבין ואדם עם לב ענק, וסומן וי גם על הנקודה הזאת. מסתבר שאפשר לעשות הכל בהתנדבות, בזכות אנשים עם לב ענק.
ביום השלושים, הושמע השיר לראשונה מול המצבה הטרייה של עמית והקהל שבא לבית הקברות. בעתיד יצא השיר גם לרדיו לזכרו של עמית ואולי להקל גם על אחרים שאיבדו את ילדם.
זו מחווה מרגשת ועוצמתית. מחווה שנעשתה מכל הלב על ידי משה, יעוז וכל האומנים הנהדרים והמוכשרים והצטרפו מייד, ללא בקשת תמורה, מבלי שהכירו את עמית באופן ישיר אבל הכירו אותו דרך הסיפורים על כמה מיוחד הוא היה. אם היו מכירים אותו היו מתאהבים בו מייד, כמו כל אחד שזכה להכיר אותו אפילו לחמש דקות.
אנחנו מודים לכם מקרב לב, בשמנו ובשם עמית שבוודאי בשל הרגישות שלו היה בוכה מאושר ומהתרגשות אם היה שומע את השיר והסיפור.